מצד שמאל נחשף בפניי שטיח של ים יפהפה. הכביש נושק לקו המים, ואני זוכה להציץ באנשים שמשתזפים להם שם למטה, משחקים כדורעף על החול. צמוד לשול הימני מזדקרת צלע הר מרשימה, סלע בצבעי בזלת וכסף טבעי, שטוף בכתמים צהובים של משקעי גשם וקצת מהפסולת שהטבע והאדם מייצרים יחד. באופן מוזר, דווקא הלכלוך הזה יוצר את האווירה המושלמת… תזכורת לבאלנס הנכון של המציאות. לא כולם כמוך.
הנסיעה הזאת יפה, אבל היא לא קלה. יש המון הסחות דעת. מדי פעם מישהו מנסה לעקוף בפראות, מלחיץ אותך. ברגע של חוסר ריכוז הוא חותך אותך בצורה שגורמת לך להשתתק לשנייה, לעצור את הנשימה. אבל אז אתה מתעשת, ובאלגנטיות מאפס את המיקום שלך על הכביש וחוזר לנהוג בביטחון.
הדרך עד לרגע שבו הגעת לרגע שבו זכית לראות את הנוף הזה הייתה ארוכה מאוד. נסעת עם המון כאב בתוך אזורי תעשייה מעופשים, עוצר בתחנות אפורות רק כדי לאסוף חלקים ולשפר את רכב היוקרה שלך מכונה שדורשת רכיבים ייחודיים ומשמעותיים מאוד כדי לתפקד. עכשיו, כשהרכב נוסע כמעט מושלם, הרשית לעצמך סוף סוף לצאת לנסיעה המדהימה הזאת, על צלע ההר שנושקת לחוף.
טעית באיזו פנייה והדרך קצת התארכה, אבל אתה מרגיש בטוח. זה הרכב שתיקנת במו ידיך. הוא נוסע חלק, ומד הדלק אפילו לא מראה סימני חשש.
במרחק נגיעה מצלע ההר, מופיע נהר מהפנט. צבעי טורקיז עם גוונים אדומים. צבעים שידעת שקיימים, אבל לא זכית לראות כבר שנים בתוך האפור של אזור התעשייה. הנהר נשפך בצורה ציורית, כמפל, היישר אל תוך הים. הסאונד הוא שקט אך מלא ברעש. רחש של משהו נכון שקורה בטבע. הלב פועם פעימות של התאהבות. אתה מרגיש שאתה פשוט מרחף לכיוון המים, כל מה שאתה רוצה זה לעמוד תחת הזרם הזה.
ואז אתה נכנס בקיר.
ברגע אחד אתה מוצא את עצמך שוכב על הכביש החם והרטוב, פצוע קשה. אתה עדיין שומע את המים זורמים, אבל העיניים לא מצליחות להיפתח כראוי מבעד לטיפות הדם.
תודה ילד אדום
השבמחק